הטבה לכל מי שאי פעם היה אצלי בטיפול -

רכישת שוברי מתנה לחג, בהנחה משמעותית!

לכל אחד יש מישהו שהוא אוהב שסובל ממשהו, שצריך עזרה כלשהי, שמייחל לכוחות מחודשים, שיתרגש מתשומת הלב, שישמח לרגע לנשום לרווחה או אפילו סתם להתפנק :)

הענק למישהו הזה שובר התנסות בטיפולים אצלי.

טיפול קהילתי ראשון ב-120 שקלים (במקום 150)

טיפול פרטי ראשון ב-200 שקלים (במקום 270)

סדרה של שלושה טיפולים קהילתיים ראשונים ב-330 שקלים (במקום 410)

ניתן לרכוש שוברים עד סוף אפריל 2016, ולנצלם בתוך ארבעה חודשים מיום הרכישה.

קודם כל, סביר להניח שכן. באופן טבעי כולנו מחליפים אנרגיה בצורה זו או אחרת בזוגיות, בחברות, בהורות, ביחסי עבודה, וביחסים עם בני המשפחה המורחבת שלנו באשר היא. השאלה החשובה היא: האם יש מצבים תכופים בהם יחסים עם מישהו אחר מרוקנים אתכם מאנרגיה, שואבים לכם זמן יקר, משאירים אתכם מבולבלים, מתוסכלים, חרדים, כועסים או פשוט מותשים? אם התשובה היא כן, אתם כנראה משמשים "בטריה" למישהו אחר, שצריך אתכם כדי להזין את עצמו. יכול להיות שזה עובד בשני הכיוונים, וגם האחר משמש לכם "בתמורה" מקור אנרגיה שכזה, ושני הצדדים יוצאים מותשים, מתוסכלים וכו'.

ירון (34, שם בדוי) הגיע אלי במצב של burn out. "אני לא מכיר את עצמי ככה," אמר בפגישתנו הראשונה. "תמיד הייתי מלא אנרגיה, עושה המון ספורט, יוצא, הולך לישון מאוחר וקם מוקדם לעבודה, נהנה מהחיים.." ומה השתנה?" שאלתי. ירון סיפר שלפני ארבע שנים הוא הכיר את אהבת חייו. טיפוס מופנם, חכם, מקסים ונעים הליכות, עם נטייה קלה לדיכאון. עם הזמן, הסתבר שאהובו של ירון מתקשה להיות לבד, וככל שהזמן חלף והקשר התהדק, כך הלך ירון והתאים את עצמו ואת אורח חייו לבן זוגו. מאידך, בן הזוג לא ניסה (או לא היה מסוגל) להתגמש לכיוון ירון, וכך נוצר מקור גדל והולך של תסכול, כעס ואשמה הדדית. מתוך כל זה צמחה תחושת החולשה של ירון. "מה שלא אעשה, אני לא מצליח לתת לו את מה שהוא צריך. הוא אף פעם לא מספיק מאושר."

דרך הטיפולים בדיקור, עזרתי לירון למצוא מחדש את הקרקע שלו, את העוצמה הפנימית שבתוכו, ובו זמנית להכיר בכיוון הפתולוגי שהקשר הנוכחי מוביל אליו. השינוי הדרמטי במודעות ובבהירות של ירון הביא לשיחות ארוכות עם בן זוגו ולסדרת החלטות זוגיות חשובות שמטרתן למצוא את "דרך האמצע" ביחסים שלו עם אהובו.

כיום, אחרי שלושה חודשים של טיפול, חל שיפור משמעותי ברמת השמחה ואיתה רמת האנרגיה של ירון, ובאופן לא מפתיע, גם של בן זוגו, ששלח לי אמש מייל:

"מיה יקרה, לא נפגשנו מעולם (אולי עוד ייצא בעתיד), אבל רציתי להגיד תודה על שהחזרת לי את ירון. התגעגעתי...גם לעצמי..:) אבי"

טיפ החודש -

איך ליצור בועות של שלווה ואנרגיה מחודשת

בתוך החיים האמיתיים (ולא בתאילנד)

כולם שואלים את כולם – איך זה שפעם היה המון זמן? למשל, להורים שלנו, אפילו כשכבר היו להם ילדים קטנים (אנחנו) והם עבדו במשרה מלאה, והדברים היו הרבה פחות "יעילים" מאשר היום – לא היה אינטרנט או וייפיי או המון מכשירים משוכללים וחוסכי זמן – איך זה שעדיין היה להם זמן לפגוש חברים, לצאת למסיבות ולסרטים, לשבת בגינה, לקרוא ספרים, לתפור תחפושות בפורים, לבשל דברים שלוקחים יותר מחמש דקות? איך?

לדעתי התשובה היא כל כך ברורה שנראה לי שתסכימו איתי –

הסמארטפונים.

נקודה.

וזה לא שהם כל כך רעים - תקשיבו רגע לפני שאתם קופצים להגנתם. הם כביכול חוסכים לנו אינסוף זמן. למשל סמסים – אם אני או דורית (מזכירתי היקרה) היינו צריכות לשוחח עם כל מטופל שפונה אלינו לקביעה או שינוי של תור, היינו מבלות את ימינו בטלפון. אבל סמס – זה שנייה. והאפליקציות למיניהן – גם הן מקצרות תהליכים באופן מדהים.

אז איפה הבעיה?

הבעיה היא בזמן היקר שכולנו מב(ט)לים מול המסך הקטן הזה (בסוף הרי כולנו נהפוך לפוזלים) כשלא ממש צריך. בהסתמסות על שטויות, בשליחת סלפי של כף הרגל שלנו בחוף הים (או בהתבוננות ותגובה על אחת כזו שהגיעה אלינו בעודנו אוכלים ארוחת צהריים בעבודה), או בפייסבוק (ואין מה להוסיף כאן), או בסתם גלישה אקראית (גלישה? יותר נכון להגיד טביעה בים סוער).

בקיצור, אפשר להודות. הסמארטפונים הם גנבי זמן ושודדי אנרגיה. יותר נכון, אנחנו הגנבים. הסמארטפונים הם רק הנשק שבו אנחנו משתמשים כדי לשדוד את עצמנו.

אז בשנה האחרונה, בהדרגה, התחלתי את המרד האישי שלי במערכת מטשטשת החושים הזו, וחזרתי להשתמש בגאדג'טים מופלאים ואהובים מהעבר הרחוק:

• שעון יד – קטן ונוח, שחוסך ממני להציץ כל כמה דקות בנייד על מנת לדעת מה השעה (ואז גם לראות שיש לי 33 הודעות חדשות בווטסאפ - 10 תמונות מהגננת, 3 תוצאות בדיקות הורמונליות של מטופלות שמחכות להנחיות, וגם תמונה של תינוקת חדשה שנולדה לאחר דיקור לזירוז שעשיתי אתמול, 4 הודעות מאמא שלי, 5 הודעות מאשתי ועוד כל מיני – הכל חשוב ומבורך וייזכה להתייחסות הרבה יותר מדוייקת כשאתפנה באמת)

• ספר (לא עיתון, לא קינדל, לא Ynet. ספר אמיתי. עם דפים וכריכה) – למשל לפני השינה – מחקרים מראים שצפייה במסכים לפני השינה פוגעת באיכותה. בתור בעלת שינה רגישה, אני יכולה להעיד שזה נכון לגבי. אבל גם במשך היום, ספר טוב נותן סוג אחר של ניתוק, גם ברכבת (כשכולם עסוקים בלדפדף אסונות ושחיתויות), או כשאני מחכה לארוחת צהריים בבית קפה (אחרי שעניתי לסמסים דחופים).

• פנקס ועט – את הטיוטה לניוזלטר הזה אני כותבת לכם כרגע בפנקס כזה בדיוק בחצר ביתי, כשאני שומעת ציוץ ציפורים (אם מקשיבים מגלים שיש ציפורים בכל מקום). מאוחר יותר אעביר את עיקרי הדברים למחשב, ומשם אליכם. איכשהו, רעיונות והשראה באים אלי יותר בטבעיות כשאני לא מוקרנת על ידי שדה אלקטרומגנטי חיצוני. ומסתבר שאני לא חייבת לקחת את המחשב איתי לכל מקום. מעבר לזה שכתיבה (ידנית) מעוררת אצלי דברים אחרים לחלוטין במוח מאשר הקלדה.

אין לי שום רצון לחיות בעבר או להלל טכנולוגיות עתיקות. להיפך, חשוב לי להנות מכל התענוגות הטכנולוגיים שיש לעולם להציע, והם בהחלט חוסכים זמן יקר ומאפשרם דברים שהורינו אפילו לא חלמו עליהם.

אבל, לפעמים, לצורך שמירה על בועות של שלווה בתוך כל זה, אני בעניין של Low Tech :))

ועוד טיפ טיפונת -

ויטמין C מרוכז ועוצמתי

בחמש דקות

מסתבר שבקליפות הדרים מצויה כמות אדירה של ויטמין סי ועוד ויטמינים ומינרלים רבים בריכוז גבוה במיוחד.

זה ממש קל להכין. ולא עולה כלום (הרי הקליפות היו מוצאות את עצמן בפח או בקומפוסט).

אז ככה עושים:

בעזרת סכין חד או קולפן, מקלפים 6-7 תפוזים לפחות (רק את החלק החיצוני של הקליפה, בלי הלבן). רצוי שהתפוזים יהיו אורגניים או לפחות שטופים היטב. חותכים את הקליפות למלבנים ברוחב סנטימטר או שניים.

מניחים את הקליפות החתוכות על גבי צלחת שעליה נייר סופג או מגבת, לייבוש של 3-4 ימים בשמש עם מסננת מעל (כדי למנוע גישת חרקים).

כשהקליפות יבשות לחלוטין – שימו לב שהן הופכות לכמעט שבירות – טוחנים אותן במעבד מזון חזק או במטחנת קפה / תבלינים, עד שמתקבלת אבקה מעט גסה, עם ריח משכר של פרדסים.

מאחסנים בצנצנת אטומה.

את האבקה הכתומה היפהפיה הזו עם הניחוח המתוק-מריר אפשר לפזר מעל כמעט כל דבר – טוסט עם ממרח כלשהו, מתוק או מלוח, גרנולה, סלט פירות, יוגורט ואפילו עוגת שוקולד!

כפית אחת ביום מספיקה כדי לספק את הצריכה הדרושה. וזה בריא, קל ופשוט, ולא מפרנס אף תעשיית תרופות. ממש כמו דיקור. תהנו :)